הגבירה משאלוט
הגבירה משָאלוֹט (באנגלית: The Lady of Shalott) היא בלדה ויקטוריאנית מפורסמת מאת אלפרד לורד טניסון (1809-1892). לשיר יש שתי גרסאות: הראשונה, בת עשרים בתים, נכתבה בשנת 1832, והשנייה, שהיא הידועה יותר, בת תשעה-עשר בתים, נכתבה ב-1842.
תוכן השיר מחולק לארבעה חלקים, ומספר על גבירה הגרה בטירה על אי בשם שאלוט, ורובצת עליה קללה: היא אינה יכולה לצפות על העולם ישירות מחלונה, אלא רק לראות את השתקפות העולם במראתה. את כל זמנה היא מעבירה באריגת ההשתקפויות לתוך שטיח קיר באמצעות נול. כשהיא רואה את השתקפות סר לנסלוט ושומעת את קולו, היא פונה ומביטה בו דרך החלון ואז נופלת עליה הקללה. היא שטה בסירה לעבר העיר קמלוט ובדרך לשם היא מוצאת את מותה.
בחלקו הראשון של השיר (בתים 1-4), מסופר על הגבירה משאלוט, שחיה בטירה שעל אי בתוך נהר הזורם לקמלוט. לטירה ארבע חומות וארבעה מגדלים אפורים, והוא מוקף בנוף פסטורלי יפה מאוד. אף אחד מעולם לא ראה את הגבירה משאלוט. הקוצרים שעובדים בבוקר שומעים אותה שרה, ויודעים שהיא הגבירה משאלוט, אבל אף פעם לא ראו אותה. לפי הרולד בלום, חוקר ומבקר ספרות אמריקאי, הדבר מצביע על כך שהגבירה היא שמימית ורחוקה מלהיות אדם אמיתי.בלום טוען שחלק זה של השיר מכיל סדרה של ניגודים בין פנים המגדל והעולם החי בחוץ, האדמה המלאה שעורה ושיפון. החבצלות, שהן הפרחים היחידים המוזכרים בשיר, מסמלות טוהר מיני ואמנותי. מתקבל מתח בין החיים בחוץ לבין ההסתגרות, בין החיים לבין האמנות, בין תשוקה לבין שיתוק הרגשות.השיר ממקם את קמלוט במורד הנהר שמסמל חיים, זרימה, ודרך לתקשר עם העולם, בניגוד לגבירה הכלואה במגדל. בספרות האבירות, קמלוט היא טירה דמיונית באנגליה, המפורסמת ביותר כבירתו של מלך ארתור האגדי.
חלקו השני של השיר (בתים 5-8) מתאר את הגבירה משאלוט יושבת יום ולילה בטירתה, ואורגת אריג קסום עם צבעים עליזים. היא שמעה לחישה שתרד עליה קללה אם תסתכל לעבר קמלוט. היא איננה יודעת מה טיב הקללה, ואין לה דאגות רבות חוץ מלארוג. היא מביטה במראה שניצבת מולה כל השנה, ורואה בה את הצללים של העולם. היא רואה את הטבע, את עלמות הכפר, את הדרכים המובילות לקמלוט, את הרועה הצעיר, ולפעמים היא גם רואה אבירים שרוכבים בזוגות על סוסים. ואולם לה עצמה אין אביר נאמן ואמיתי. לפעמים היא רואה לוויה בלילות, או צמד אוהבים שרק נישאו, ויצאו בזמן שהירח היה מעליהם. אז אומרת הגבירה משאלוט שנמאס לה לראות רק צללים. את כל מה שהיא רואה, היא אורגת לתוך השטיח. בלום טוען שקמלוט, שהגבירה מנועה מלהסתכל עליה, שונה מקמלוט האגדתית, כי קמלוט בשיר מייצגת את העולם האמיתי. בתקופה הוויקטוריאנית היה חשוב לאמן להיות מעורב בנושאים חברתיים, אולם הגבירה בשיר מרוחקת ולא יכולה להיות מעורבת. אבל לטענת בלום, היא מזהה את הניתוק שלה כמחלה כאשר היא אומרת שנמאס לה מצללים.
בחלקו השלישי של השיר (בתים 9-13), הגבירה משאלוט רואה בהשתקפות של המראה את האביר לנסלוט רוכב על סוסו. בחלק זה מכיל תיאור ארוך של האביר, ציודו ולבושו. הוא רוכב לעבר קמלוט והגבירה שומעת אותו שר, ואז היא עוזבת את האריג והנול, ומסתכלת החוצה לעבר קמלוט. ברגע זה, האריג שהיא אורגת עף לו והמראה נסדקת מצד לצד. הגבירה משאלוט אומרת שהקללה ירדה עליה.
לפי בלום, תיאור האביר לנסלוט מרמז על כך שחייו מלאים אהבה, תשוקה והרפתקאות, בניגוד לחיים המשותקים רגשית שנידונה להם הגבירה משאלוט. דמות האביר לנסלוט מופיעה גם באגדות על המלך ארתור, ובהן לנסלוט היה מאוהב באשתו של המלך ארתור. למרות שהגבירה רואה את השתקפות לנסלוט במראה, מה ששובר את השיתוק שלה, לפי בלום, הוא השיר שלנסלוט שר. היא הכירה את מדיום השירה אבל לא ידעה שהוא גם מתקיים מחוץ לחלונה, וזהו פיתוי שקשה לעמוד בו. המראה סימלה עד כה את המקור היחיד לידע על העולם החיצוני, וכאשר היא נסדקת, הדבר מסמל את סוף יכולתה האמנותית של הגבירה.בחלקו הרביעי של השיר (בתים 14-19), הגבירה משאלוט יוצאת מטירתה ומוצאת סירה. היא כותבת את שמה, "הגבירה משאלוט", על דופן הסירה. היא נכנסת לתוך הסירה ושטה לעבר קמלוט ברוח המזרחית. היא מאבדת את הכבל של הסירה והזרם סוחף אותה רחוק. דמה קופא לאט והעיניים שלה משחירות. לפני שהיא מגיעה לבתים הראשונים בקמלוט, היא מוצאת את מותה. הגבירות והאבירים יוצאים ורואים את הגבירה משאלוט מתה בסירה. הם קוראים את שמה על הסירה אבל אף אחד לא יודע מי הגבירה הזאת. אחרי שהאנשים עוזבים, האביר לנסלוט נשאר במקום ואומר שיש לה פנים יפות, ומבקש מאלוהים שירחם על הגבירה משאלוט.
לפי בלום, העולם החיצוני, שהיה מאופיין עד כה בשיר בצבעים חושניים, מאבד מזוהרו, והטבע מקבל חזות אפורה ועצובה. בתגובה ללנסלוט רצת הגבירה לטעום מן העולם החושני בחוץ, וזה היה סוף כל הגשמה אפשרית של תשוקות אלו שרק התעוררו. הדחף לחיות כולל את גזר דין המוות שלו.